top of page
  • תמונת הסופר/תעמוס איתן

רשות הרבים ורשות היחיד


"רשות הרבים" ו"רשות היחיד" הם שני מונחים משפטיים. הם מונחים משפטיים חשובים, שכדאי לכל אחד להכיר, במיוחד לאנשים שעוסקים בפרטיות. בפוסט הזה אני אבקש לעשות את הדבר הבא: אני אנסה להסביר את המונחים האלה בקצרה, ואת קווי הגבול המטושטשים ביניהם. אחר כך אני אנסה להסביר למה לדעתי ההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות מצריכות לחשוב מחדש על המונחים האלה. בסוף אני אנסה לטעון מהו המבנה המשפטי האחר שאני מציע.


נתחיל, כרגיל, בהתחלה. המונחים "רשות הרבים" ו"רשות היחיד" לא מוגדרים בצורה מסודרת בחקיקה הישראלית, אבל מופיעים בלא-מעט חוקים. היום נדבר על היחס בין המונחים הללו בחוק הגנת הפרטיות. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה רשימה של התנהגויות שמהוות מבחינת המחוקק פעולה של "פגיעה בפרטיות". אילו התנהגויות אפשר למצוא שם? נניח כאשר אדם מפר חובת סודיות שנקבעה בחוק, הוא מבצע פעולה של "פגיעה בפרטיות". דוגמה נוספת היא כאשר אדם מפרסם עניין שנוגע לצנעת חייו של אדם או למצבו הבריאותי. גם דבר כזה עלול להיות "פגיעה בפרטיות". שני המונחים שאנחנו עוסקים בהם היום מופיעים בסעיפים 2(3) ו-2(4) לחוק הגנת הפרטיות.


סעיף 2(3) קובע שפגיעה בפרטיות היא גם "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". סעיף 2(4) קובע שפגיעה בפרטיות היא "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". מה אפשר ללמוד משני הסעיפים הללו יחד? שני דברים חשובים: הדבר הראשון הוא שסתם צילום של אדם כשהוא ברשות הרבים (ולא ברשות היחיד), זאת פעולה מותרת. הדבר השני הוא שפרסום צילום של אדם שנסיבות "רגילות", משמע, נסיבות שלא משפילות או מבזות או מי שמופיע בתמונה, זאת פעולה מותרת. המשמעות המשפטית של שילוב שתי המסקנות הללו היא זו - מותר לכם לצלם ברשות ברבים כל אחד (נניח, ברחוב, בחתונה, בחוף הים) ומותר לכם גם לפרסם את התמונה זאת מתי ואיפה שרק תרצו (כל עוד התמונה לא משפילה או מבזה).


ההבחנה הזו בין "רשות היחיד" (איפה שאסור כלל לצלם) לבין "רשות הרבים" (איפה שמותר גם לצלם וגם לפרסם, אלא אם התמונה משפילה או מבזה) חייבה את בתי-המשפט לצקת תוכן ומשמעות למונחים הללו. כך למשל, קבעו בתי-המשפט בעבר שתא כלא של אסיר וגם חצר בית-כלא הם "רשות הרבים" (קביעות שאפשר לבקר, אבל לא נעשה את זה כאן). בתי המשפט גם קבעו שמרפסת הבית שלכם היא חלק מ"רשות היחיד" (ולכן אסור לצלם אתכם במרפסת).


מה הבעיה? לדעתי, בעידן שבו לכל אחד יש מצלמה בכיס - המצב המשפטי הנוכחי לא מגן טוב מספיק על הפרטיות שלנו. כל אחד יכול לצלם אותנו בכל מקום ציבורי, ולפרסם את התמונה הזאת (כל עוד היא לא משפילה או מבזה, שזה רף גבוה מאוד להגיע אליו). זה אומר שלמעשה יש לנו מעט מאוד שליטה על התמונות שלנו בכל פעם שאנחנו יוצאים למקום ציבורי. תניחו שצילמו אתכם ברחוב ופרסמו את זה בפייסבוק. זאת לא תמונה משפילה בהכרח, אבל תמונה שלא ידעתם שצילמו אתכם - איך תרגישו? אני חייב להגיד שזה קרה לי בעבר, והרגשתי רע מאוד. הרגשתי כאילו עוקבים אחרי, כאילו אני לא בשליטה על המידע שלי ועל מה עושים עם התמונות שלי. בסוגריים אני אגיד, שזאת הסיבה המרכזית שאני לא מפרסם תמונות של הילדים שלי (כמעט) ברשתות החברתיות (וראו מה קרה לגווינת' פלטרו כשהיא פרסמה תמונה של הבת שלה ללא הסכמה).


אז מה אני מציע? פשוט מאוד. צילום של אדם ברשות הרבים ימשיך להיות מותר, אבל פרסום של התצלום הזה יצריך הסכמה של מי שמופיע בתצלום. ככה אפשר יהיה לוודא שכל אחד מאיתנו נשאר בשליטה על המידע שלו ואת התמונות שלו, בלי קשר לשאלה האם מדובר בתמונה משפילה או מבזה.


הבעיה הגדולה ביותר עם ההצעה שלי היא צילומי "לייב". מה יעשו ערוצי טלוויזיה שמשדרים ממקום ציבורי ב"לייב", ומישהו עובר מאחורי העיתונאית וכך התצלום שלו מפורסם באופן פומבי? האם נכון לצפות מהם להחתים כל עובר אורח על טופס הסכמה לפרסום התמונה שלו? ברור שלא. אבל לבעיה הזאת יש פתרון פשוט, שכבר מופיע במקום אחר בחוק הגנת הפרטיות (בסעיף 2(4א)). הפתרון הוא להחריג צילומים "לייב". זה כבר קורה היום, ואפשר להעתיק את הפתרון הזה.


יש אולי בעיות נוספות, שצריך לחשוב על פתרון בשבילן, אבל נראה לי ברור שהמצב המשפטי הנוכחי - שבו לכל אדם יש זכות לצלם כל אדם אחר במקום ציבורי ולפרסם את התמונה הזאת - הוא מצב שראוי לחשיבה נוספת.

Comments


bottom of page