top of page
  • תמונת הסופר/תעמוס איתן

מה עושים האינפלואנסרים בלילות?



איזה כיף זה להיות אינפלואנסר (Influencer). מפרסם כל היום, מקבל דופמין מכל התגובות והלייקים, רואה עולם, לא עומד בתורים... אבל מה יש לעורכי-דין להגיד על זה?


העולם של האינפלואנסרים הלך והתעצם בשנתיים האחרונות. יש שמדברים על "ההתפטרות הגדולה", שאחד מהמרכיבים שלה זה אנשים שנמאס להם להיות שכירים והתחילו להשתמש ברשתות החברתיות כדי להתפרנס וגם להשפיע, ומכאן - אינפלואנסרים. אז על מה בעצם אנחנו מדברים? הכוונה במונח "אינפלואנסרים", לצרכי הפוסט הזה כאן, היא לאנשים שמתפרנסים מהפרסומים שלהם ברשתות החברתיות. נניח, אנשים שמקבלים כסף מחברות גדולות כדי לפרסם את המוצר של החברה בעמוד האינסטגרם או בערוץ היוטיוב שלהם. בכתבה הזאת של Insider יש כמה דוגמאות.



אז מה אכפת לנו מהם בעצם? אנשים עבדו קשה, הקימו ערוצי תקשורת מצליחים בתוך הפלטפורמות הגדולות, ומתפרנסים מזה יפה. שיהיה לבריאות. למעשה, יש כמה שאלות משפטיות מעניינות שמתעוררות כשחושבים על אינפלואנסרים. הראשונה ואולי הידועה מכולן היא השאלה האם האינפלואנסרים אמורים להודיע לציבור שעוקב אחרי הפרסומים שלהם שהפרסום שלהם מומן על-ידי חברה מסחרית. השאלה הזו בגדול כבר נענתה בחיוב. ה-Federal Trade Commission כבר פרסמה בעבר הנחיות לגבי השאלה הזאת, וגם הרשתות החברתיות הגדולות מחייבות אינפלואנסרים ליידע את העוקבים שלהם כאשר הם מפרסמים משהו ממומן. ראו כאן למשל את ההנחיות של אינסטגרם.

יש שאלה נוספת שמתעוררת בעניינם של אינפלואנסרים, והיא נדונה קצת פחות, אבל מרתקת בהשלכות המשפטיות שלה - האם צריך להתייחס לאינפלואנסרים כעסק או כאדם?


למה זה משנה? על ה-GDPR שמעתם? שמעתם. לא נכנס כאן לכל הפרטים, אבל מה שחשוב לזכור לענייננו זה שכל הזכויות שה-GDPR נותן, הוא נותן רק לאנשים פרטיים. אנשים ממש. אנשים אנשים. לא לעסקים. איך אנחנו יודעים את זה? סעיף 4(1) ל-GDPR קובע מהי ההגדרה ל"מידע אישי" (personal data), שזה המונח המרכזי שמופיע שוב ושוב לאורך ה-GDPR. ההגדרה הזו מתייחסת רק ל"natural person", שזאת ההגדרה המשפטית ל"אדם שהוא אשכרה אדם, ממש אדם יעני, לא סתם איזו יישות פיקטיבית שמשפטנים המציאו כשהיה להם משעמם". הנה ההגדרה, אם ממש בא לכם:


‘personal data’ means any information relating to an identified or identifiable natural person...


אוקיי. אז מה היה לנו עד כאן? ראינו שאינפלואנסרים זה אנשים מגניבים ושכולנו רוצים להיות כמוהם. ראינו גם שיש משמעות משפטית לשאלה האם מישהו הוא "אדם שהוא אשכרה אדם" או עסק/תאגיד/חברה/מכולת. במקרה הראשון, יחולו הזכויות שנקבעו ב-GDPR, ובמקרה השני לא. המשמעות היא שאם נחליט שכל הפעילות של האינפלואנסרים היא פעילות פרטית (כי הם "אדם"), אז יש הרבה דברים שאסור לעשות עם המידע שלהם. למשל, אסור לפרסם את המידע שלהם בלי הסכמה מראש. צריך למחוק את המידע שלהם אם הם ביקשו את זה. צריך לאפשר להם לשנע את המידע שלהם מפלטפורמה אחת לאחרת. מותר להשתמש במידע שלהם רק למטרה שלשמה הם מסרו אותו מלכתחילה. ואם הם עסק? אפשר להתפרע (יכולות להתעורר פה שאלות אחרות, מהעולם של זכויות יוצרים או סודות מסחריים, אבל לא נכנס לזה הפעם).


אז זה חשוב לדעת אם אינפלואנסרים הם "אנשים" או "עסקים". הבנו את זה. אבל איך מקטלגים אינפלואנסרים? איך נדע?


בעיני, המקרה של האינפלואנסרים ממחיש את חולשתו של ה-GDPR. ברור שכל אינפלואנסר, מעצם עובדת היותו אינפלואנסר, היה שמח שכל אחד יפרסם אותו כמה שיותר. נראה לי גם ברור שהאינפלואנסר לא היה רוצה להתחיל להתמודד עם מבול של בקשות מאנשים שרוצים לעשות retweet או share לפרסום שלו. אז נראה לי ברור שצריך לאפשר לכל אדם לפרסם את "המידע האישי" של האינפלואנסר (משמע, המידע שהאינפלואנסר פרסם בעצמו), מתי וכמה שבא לנו. מצד שני, לא היינו רוצים שהרשתות החברתיות יתייחסו לאינפלואנסרים כ"עסקים" כשזה מגיע לשאלה של מחיקה של המידע שלהם. משמע, אנחנו רוצים שהרשתות החברתיות יכבדו בקשות של אינפלואנסרים למחיקה של המידע שלהם, כאשר האינפלואנסר החליט לשנות קריירה מכל סיבה אחרת.


נראה שה-GDPR קובע כללים קשיחים, אבל כמו תמיד - החוק לא הצליח לחזות את כל ההתפתחויות הטכנולוגיות (ובמקרה שלנו - התפתחויות מקצועיות). מה זה יוצר? בעיקר הרבה אי-וודאות. לדעתי יש אספקטים מסוימים שבהם נכון יהיה להתייחס לאינפלואנסרים כאל "עסק", אבל יכול להיות שיועץ משפטי זהיר יותר ממני יקבל החלטה אחרת.


מה דעתכם? "אדם" או "עסק"?






Comments


bottom of page