top of page
  • תמונת הסופר/תעמוס איתן

האם לישראל יש משהו לומר על רגולציה של בינה מלאכותית?


(אם תהיתם, ככה ציירה מערכת הבינה המלאכותית של Open AI את המונח

"ציור שמן של רגולציה ישראלית בתחום הבינה המלאכותית")


עד היום דיברנו על רגולציה אירופית בתחום הבינה המלאכותית, ועל רגולציה אמריקנית בתחום הבינה המלאכותית. אז מה יש לישראל לומר בנושא? לאחרונה פורסם דו"ח מקיף מטעם משרד המשפטים תחת השם הקליט "בינה מלאכותית במגזר הפיננסי: שימושים נפוצים, אתגרים וסקירה השוואתית של התמודדות רגולטורית". זה דו"ח חשוב ומרכזי לתעשיית הפינטק הישראלית, והקריאה שלו מומלצת לכל מי שרוצה לקבל סקירה מקיפה של מגמות הרגולציה בתחום הבינה המלאכותית. בשולי הדברים אני אזכיר שבשנה שעברה פורסם דו"ח מקיף נוסף על התחום של בינה מלאכותית, מטעם האקדמיה הלאומית למדעים, אבל הוא עוסק בעיקר בשאלת ההשקעה הלאומית בתחום.


ברשותכם, אני לא אסכם כאן את כל הדו"ח. הוא ארוך ומקיף, ולמתעניינים בתחום כדאי בכל מקרה לקרוא את הדו"ח כולו. בפוסט הזה אני אבקש רק להצביע על כמה נקודות מעניינות שמצאתי בדו"ח, והן מן הסתם לא ממצות - מדובר באנקדוטות בלבד.


הנקודה הראשונה המעניינת היא - "מי הרגולטור?". הצוות המליץ "להפקיד בידי גורם ממשלתי אחד את ריכוז/תיאום סוגיית האסדרה של יישומי בינה מלאכותית בתחומים שונים". לדעתי זאת המלצה חשובה ונכונה, כדי למנוע סיטואציה שבה רגולטורים שונים מושכים לכיוונים שונים. עם זאת, הסיכוי שזה יקרה בפועל נמוך מאוד לטעמי. האם הפיקוח על הבנקים או רשות ניירות ערך יסכימו לוותר על סמכויות הפיקוח והרגולציה שלהם כדי לאפשר לרגולטור אחר לקבוע את הכללים בתחום האחריות שלהם? אני בספק רב.


הנקודה השנייה היא הגישה למאגרי מידע ממשלתיים. הצוות המליץ להעניק גישה למאגרי מידע ממשלתיים כדי לפתח מודלים של בינה מלאכותית על-בסיס מידע מקומי (מתוך הדו"ח: "ככל משאב ציבורי יש לעשות במאגרי מידע ממשלתיים שימוש לטובת הציבור ולאפשר לגופים פרטיים גישה על מנת לשפר את תפקוד המערכת הפיננסית עבור צרכניה, תחת מגבלות החוק והמגבלות הקיימות על הפעלת שיקול דעת מנהלי"). נפתח סוגריים קטנים: החוק המרכזי שעוסק בגישה של הציבור למידע שמוחזק בידי המדינה הוא חוק חופש המידע. החוק הזה קובע ברירת מחדל לפיה המידע שמחזיקה המידע שייך לציבור הרחב (תתפלאו, פעם זה לא היה מובן מאליו), אבל הוא קובע מנגנון די מסורבל כדי להשיג מידע (ראו את המדריך הזה של התנועה לחופש המידע). הרעיון לפיו באחריות הממשלה להנגיש את מאגרי המידע העצומים שברשותה לציבור הרחב, בלי מנגנונים מסורבלים, הוא לא רעיון חדש (ראו למשל את החלטת הממשלה בנושא משנת 2016). עם זאת, עד היום לא חל שינוי דרמטי בנושא הזה, והשגת מידע ממשלתי היא עדיין פעולה מורכבת מאוד. אולי הדו"ח החדש יביא לשינוי המיוחל (אל תבנו על זה).


הנקודה השלישית מעט נחבאת אל הכלים. בפרק ההמלצות מתחבא המשפט הבא, ללא הסבר: "הענקת הגנות של נמל מבטחים לגוף מפוקח שפועל במתווה שנקבע מראש לעניין תיעוד, שמירת נתונים ומתן גישה לגורם המפקח". קראתי אותו כמה פעמים כדי להבין מה היא, ככל הנראה, הכוונה המסתתרת מאחוריו. אם הבנתי נכון, הרעיון כאן הוא שאם חברה תעמוד בקריטריונים פרוצדורליים כלשהם (למשל, תיעוד פעולת האלגוריתם, שמירת הנתונים שהוא פעל על-בסיסם, ומתן גישה לרגולטור במקרה הצורך) - היא תזכה להגנת "נמל מבטחים". ייתכן שהכוונה כאן היא להתרחק ממשטר קפדני של איסורים ברורים וקשים ליישום בפרקטיקה (כמו האיסור על אפליה) והליכה לכיוון של רגולציה פרוצדורלית יותר: כל עוד החברה תקפיד על כללי המשחק האלה והאלה, לא יינקטו נגדה סנקציות. אם זה אכן הרעיון שעומד בבסיס המשפט הזה - זה יכול להיות התחלה של צעד בכיוון הנכון.





Comments


bottom of page