top of page
  • תמונת הסופר/תעמוס איתן

האם חסרות לנו תביעות על פגיעה בפרטיות?



בשנת 2006 חוקק בישראל חוק תובענות ייצוגיות. ישראל, בניגוד להרגלה, הקדימה את זמנה. למשל, באיחוד האירופי רק לאחרונה הוכנס המנגנון של תביעה ייצוגית, וגם הוא קצת מקרטע, אז זה לא מובן מאליו שבישראל המנגנון הזה קיים כבר קרוב ל-20 שנה. לפני כחודש פרסם משרד המשפטים דו"ח סיכום של ועדה שביקשה לבחון מחדש חלקים בחוק תובענות ייצוגיות. הועדה הציעה לשנות חלקים מהחוק, כדי להתמודד עם קשיים מסוימים שהחוק בנוסחו הנוכחי מציב. היום נבקש לעשות כמה דברים: קודם כל נציג בקצרה את המנגנון שנקרא "תביעה ייצוגית", למה הוא קיים ומה הוא נועד להשיג. אחר כך נדבר קצת על הוועדה, מה היא הציעה לשנות ולמה, ולבסוף נתמקד באספקט אחד שהועדה המליצה לגביו - הוספת עילה לחוק תובענות ייצוגיות בנושא של פגיעה בפרטיות.


אז קודם כל - נתחיל בהתחלה. מה זאת בכלל תביעה ייצוגית ומה היא נועדה לקדם. סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות מגדיר שאחת המטרות של החוק היא "מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים". דברי ההסבר להצעת החוק הוסיפו ואמרו ש"תובענה ייצוגית היא תובענה המוגשת על ידי תובע בשם קבוצת אנשים, אשר לא ייפו את כוחו לכך. כלי משפטי זה נועד בעיקר למצבים שבהם תאגיד גדול או רשות פוגעים בציבור גדול באופן שלכל פרט נגרם נזק קטן אשר אינו מצדיק הגשת תביעה על ידו, אולם סך כל הנזק המצטבר לציבור הנפגעים הוא רב. התובענה הייצוגית מאפשרת לאחד את האינטרס של כלל הנפגעים ויוצרת תמריץ להגשת תובענה".


מה זה אומר בפועל? נניח שיש סופרמרקט גדול, שקונים בו כל יום מאות אנשים. הסופרמרקט הדביק על מוצרים מסוימים מדבקה עם מחיר, אבל בקופה נגבה בפועל שקל אחד יותר על כל מוצר. משמע, שהלקוחות של הסופרמרקט בחרו את המוצר לאחר שראו את המחיר, נניח 10 שקלים, אבל בקופה שילמו בפועל 11 שקלים. לקוח נמרץ אחד שם לב לפער במחיר, ופנה אל הסופרמרקט בבקשה לקבל החזר, אבל הסופרמרקט לא הסכים להחזיר לו את הכסף. הלקוח עצבני ורוצה להגיש תביעה. הוא חישב ומצא שהסופרמרקט גבה ממנו לאורך כל תקופת הקניות, סכום כולל של 250 שקלים. הבעיה היא שרק שיחת ייעוץ עם עורך-דין לפני הגשת התביעה תעלה לו יותר מהסכום הזה, אז לא משתלם ללקוח לתבוע. תביעה ייצוגית נועדה לענות בדיוק על הבעיה הזאת. במקרה שלנו, הלקוח יוכל להגיש תביעה ייצוגית ולייצג את כל אלפי הלקוחות של אותו סופרמרקט. הסכום הכולל של התביעה יגדל, כי מדובר על כמה מאות שקלים בודדים עבור כמה אלפי לקוחות. על סכום גדול שכזה כבר משתלם לנהל תביעה ולשלם לעורכי הדין. זה העיקרון של תביעה ייצוגית.


כפי שניתן לראות בגרף (מתוך דו"ח הועדה), לאורך השנים "התאהב" הציבור הישראל בתביעות ייצוגיות, ומספרן הלך וגדל. למרות מה שהנתונים האלה עשויים לרמז, אי אפשר היום להגיש תביעה ייצוגית על כל דבר ובכל נושא, אלא רק ברשימה סגורה וברורה של עילות, אשר מפורטות בחוק. למשל, "תביעה בעילה לפי חוק התחרות הכלכלית" או "תביעה בקשר למפגע סביבתי" או "תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". משמע, שאם חוק מסוים לא מופיע בחוק תובענות ייצוגיות, אי אפשר להגיש תביעה ייצוגית, ועל התובע להגיש תביעה אישית על הנזק שנגרם לו בלבד.


עד כאן לגבי חוק תובענות ייצוגיות. אבל למה בכלל התכנסה הוועדה של משרד המשפטים, ומה הקשר להגנת הפרטיות?


בהקדמה לדו"ח הסיכום, מנתה יו"ר הועדה שני כשלים מרכזיים שהתגלו במהלך עבודת הוועדה בכל הנוגע לחוק תובענות ייצוגיות: ראשית, תביעות סרק, משמע הגשת תביעות ללא בסיס עובדתי או משפטי כדי להתפשר במהרה עם החברה הנתבעת ולהשיג בכך רווח מהיר. שנית, בעיית הנציג, משמע, הפער הקיים בין האינטרס של התובע הייצוגי (להשיג פיצוי גבוה עבורו ושכר טרחה גבוה עבור עורכי הדין שלו) לבין האינטרס של שאר חברי הקבוצה (אשר לעיתים אפילו לא יודעים שהם חלק מהתביעה). דו"ח הועדה עוסק בדרכים שונות ומגוונות לטפל בכשלים הללו. כך למשל, המליצה הועדה לבטל פטורים קיימים מתשלום אגרה (כדי לסייע בהפחתת בעיית הנציג); להטיל חובה על התובע הייצוגי לציין כמה תביעות ייצוגיות הוא כבר הגיש בעבר (כדי להרתיע תובעים סדרתיים); ולקבוע כללים ברורים ומוסדרים לתשלום שכר הטרחה לתובע הייצוגי ולעורכי הדין שלו (כדי להפחית את התמריץ הכלכלי להגיש תביעות סרק).


אבל לצד ההמלצות הללו, שמתקשרות באופן ישיר לשני הכשלים שעמדו בבסיס הפעילות של הועדה, מופיעה בדו"ח גם המלצה מעט חריגה. ההמלצה החריגה היא דווקא להוסיף עילה נוספת אשר על-בסיסה אפשר לתבוע תביעה ייצוגית והיא העילה של פגיעה בפרטיות. במקום להפחית תביעות סרק, הועדה פתאום החליטה לפתוח את הדלת עוד טיפה, ולאפשר תביעות ייצוגיות בעילה של פגיעה בפרטיות.


נכון להיום, חוק תובענות ייצוגיות מאפשר לתובעים לתבוע בגין פגיעה בפרטיות (כמעט) רק אם יש ביניהם יחסים של בעל עסק ולקוח. לעומת זאת, פגיעות מסוימות בפרטיות לא מתקיימות רק בהקשרים הללו אלא בהקשרים נוספים. הדוגמה לכך שמובאת בדו"ח היא מקרה שבו עמותה שסיפקה שירותי חינוך לילדים סבלה מאירוע של דליפת מידע אישי, ובית המשפט דחה את התביעה הייצוגית משום שלא היו יחסים מסחריים בין התובעים לבין העמותה הנתבעת. אז ההיגיון שעומד בבסיס המלצת הועדה בהקשר הזה הוא שישנם הקשרים נוספים, שאינם במסגרת יחסים מסחריים, שבהם יש לעודד ולאפשר תביעות ייצוגיות בגין פגיעה בפרטיות.


אני חולק, בזהירות ובהרבה כבוד, על הועדה בנקודה הזאת. אם נחזור להתחלת הדיון שלנו, נראה שהמטרה המרכזית של חוק תובענות ייצוגיות היא לעודד הגשת תביעות במקרים שבהם הנזק עבור כל תובע בנפרד הוא קטן מידי. אבל העובדות מראות שאנשים תובעים לא מעט בעילות של פגיעה בפרטיות ומכאן שבמקרים רבים הנזק שנגרם להם גדול מספיק כדי לתמרץ אותם להגיש תביעה אישית, גם ללא המנגנון של תביעה ייצוגית. במחקר אמפירי שבוצע לאחרונה בידי ריבקי דב"ש וגיא זומר, התגלה שיש מספר עשרות של תביעות אזרחיות בגין פגיעה בפרטיות בכל שנה בעשור האחרון. לצד הנתון הזה, צריך לזכור שפגיעה בפרטיות היא גם עבירה פלילית. לפי דו"ח הסיכום של פרקליטות המדינה לשנת 2021, 2% מהתיקים הפליליים שנפתחו בפרקליטות בשנה הזאת נפתחו בגין עבירה של פגיעה בפרטיות, משמע, בערך 579 תיקים פליליים בשנת 2021. עוד צריך לזכור שהרשות להגנת הפרטיות עורכת לא פעם פעולות אכיפה מנהליות ומטילה קנסות על גופים שפגעו בפרטיות. על כל זה צריך להוסיף את העובדה שלעיתים קרובות הנזק שנגרם לאדם בגין פגיעה בפרטיות שלו הוא לא נזק כלכלי באופן ישיר, אלא עוגמת נפש או פגיעה באוטונומיה. במקרים כאלה, הגיוני שהנזק שנגרם לכל תובע מבין קבוצת התובעים הייצוגיים הוא לא אותו הנזק, משום שכל אחד מעריך את הפגיעה בו בצורה סובייקטיבית, אז איך אפשר לנהל תביעה ייצוגית?


האם מכל מה שתיארנו כאן עולה שיש צורך להקל על האפשרות לתבוע בתביעה ייצוגית בעילה של הגנת הפרטיות? לדעתי לא. לדעתי, הוספת העילה הזו לחוק תובענות ייצוגיות רק תקל על האפשרות להגיש תביעות סרק ותעמיס על בתי המשפט עוד ועוד תובעות ייצוגיות שלא לצורך.


1 Kommentar


Haggai Porat
Haggai Porat
10. Mai 2023

Very interesting, thank you! I'm not sure where I stand on the issue of whether class actions should include claims of privacy breach, but I am somewhat hesitant on relying on criminal law and personal civil suits to solve the issue - for example, 2% of criminal cases is a lot, but the missing information is what percentage of violations are detected and prosecuted? Similarly, for every personal civil suit brought, how many are not brought? There are probably no good answers to these questions, but I would encourage the committee to consider looking into them and possibly get to an estimate, so we could have a clearer picture of how severe is the problem of enforcement. As a final…

Gefällt mir
bottom of page